ההיסטוריה של הפלוטינג (הציפה)
מיכל הפלוטינג (הציפה) הראשון (או מיכל הבידוד) עוד מסוף שנות החמישים, כאשר ד"ר ג'ון סי. לילי המציא אותו לחקר מחסור חושי.
במהלך עבודתו במעבדות המכון הלאומי לבריאות הנפש, ד"ר לילי מצא מיכל גדול ששימש במהלך מלחמת העולם השנייה לחקר התנהגותם של צוללנים צבאיים. הוא החליט להתאים אותו למטרותיו כדי לחקור את ההשפעות של המחסור החושי על המוח האנושי ועל מצבי תודעה משתנים. באותה עת, הוויכוח המדעי היה סביב האפשרות שהמוח יפסיק לעבוד בהיעדר גירוי חושי. כדי לחקור אפשרות זו, ג'ון לילי התאים את המכל על מנת לאפשר צמצום גירויים חיצוניים בזמן הפלוטינג (הציפה).
במקור מיכל איפשר לנסיין להישאר במצב אנכי, אולם בהמשך המחקרים המשיכו על מיקום אופקי. המיכל היה מלא במים רוויים במגנזיום סולפט (מלח אמבט) ושמרו כל הזמן על טמפרטורת הגוף על מנת לבטל את התחושה המישושית. גופו של הנסיין יכול לצוף בחוסר משקל בנוזל איזותרמי (שומר טמפרטורה). היעדר גירויים אחרים הובטח על ידי בידוד המכל והסביבה מאורות ורעש.
במקור מיכל איפשר לנסיין להישאר במצב אנכי, אולם בהמשך המחקרים המשיכו על מיקום אופקי. המיכל היה מלא במים רוויים במגנזיום סולפט (מלח אמבט) ושמרו כל הזמן על טמפרטורת הגוף על מנת לבטל את התחושה המישושית. גופו של הנסיין יכול לצוף בחוסר משקל בנוזל איזותרמי (שומר טמפרטורה). היעדר גירויים אחרים הובטח על ידי בידוד המכל והסביבה מאורות ורעש.
ג'ון סי. לילי ניסה בסתר את המיכל בעצמו, תוך שמירה את עצמו בהיעדר גירויים במשך שעות רבות: מההתנסויות הללו הוא הבין שלא רק שהמוח לא הפסיק לעבוד, למעשה הפלוטינג (הציפה) נתנה לו את התחושה של המנוחה העמוקה ביותר שהרגיש אי פעם. לאחר מחקריו, מיכל מחוסר החושי הפך לכלי נרחב להשגת רגיעה, איזון נפשי והתבונינות פנימית.